דניאל,עו"ד,איש נשוי 30 שנה,אפילו פעם
אחת לא בגד באישתו וגם לא התכוון לבגוד,משרד מכובד כבר שנים אך מבט
אחד בעיני השקד שלה,היא קופצנית וחיננית,בת 24 כולה.רומי שמה,הוא זוכר אותה
מאז שהיא ילדה,היא הקסימה אותו מייד,תלתליה הזהובים נפלו מאמצע ראשה,שפתיה המשוכות
באודם עדין עדין,1.65 קטנה ומתוקה,היא הכניסה חיים למשרד האפרורי שלו.
קול צחוקה המתנגן ברקע שיגע אותו,ה"בוקר
טוב" שלה בבוקר העיר לו רגשות שלא חש מזמן.
ריח הבושם המשכר שלה,הכ"כ צעיר הזה,החצוף הרג
אותו כל יום מחדש,הוא התלבט רבות עם עצמו,לומר לה משהו?,לפטר אותה?ליפול ברשת
הזו,הרי הוא עו"ד מאוד ידוע בעיר.
שבע בערב,מוטה ראש בחדרו ישב לו והרהר שוב ושוב
עליה,הוא לא הרגיש אפילו שהדלת נפתחה,היא שמה את ידה על גבו "דניאל מה
קרה?למה נפלו פניך"?
הוא הרגיש זרמים בכל הגוף מכף ידה הקטנה שאך
נגעה בו.
הוא הביט בה בשקט,היא התקרבה אליו ונישקה אותו
קלות על ראשו,היא אספה אותו אל חיקה וחיבקה אותו,הוא בכה.
"אני יודעת,היא אמרה,אני מרגישה אותך,את
ההתיסרות שלך,את הקושי שלך,אני מחכה כבר שלושה חודשים למילה,להבעת חיבה,לנגיעה
אפילו הקטנה שבהם" והוא מביט בה.
עשיתי הכל כדי להיות לידך ובצילך,הייתי סטודנטית
שלך שנה אחרונה באוניברסטה,אני מאוהבת בך עד טירוף,מחכה בשקיקה שתפרסם שדרושה לך
בחורה,לא משנה מה,מזכירה,עו"ד,מצידי גם מנקה אבק.
הנשיקה לא אחרה לבוא,ליבו רטט בתוך חזו,הוא ליטף
את כל גופה כאילו רצה לשאוב אותה לתוכו,להתמזג איתה והיא מצידה נענית לו
ברצון,מבקשת אותו,מתמסרת אליו עד אין קץ,פעם אחר פעם הגיעו לשיאים יחדיו תוך כך
שהוא לא מאמין שהוא נמצא בתמונה הזו,הרגיש כאילו מסתכל מהצד.
הם צנחו מיוזעים יחדיו על השטיח אשר במשרדו,היא
תפוסה עליו,חבוקה,מסרבת לעזוב,מסרבת שזה ייגמר.
המחשבות השתוללו במוחו,מה עשיתי,איך עשיתי את הדבר
הזה,יש לי ילדה בגיל שלה,מה אומר לאישתי,ייסורי המצפון כבר החלו לאכול אותו והיא
הרגישה,ליטפה את שיער השיבה האפור שלו ונישקה אותו על פיו שוב.
השעה הייתה כבר אחת עשרה בלילה אך זה לא מה שהטריד
אותו,אישתו הייתה רגילה לשעותיו המטורפות במשרד כשעבד על תיקים
"כבדים",הם התלבשו והוא התיישב בכסאו כשהוא מביט בגופה השילגי תוך שהיא
מתלבשת,אמר לה,"רומי זו הייתה מעידה חד פעמית,אני לא יוכל להמשיך להיות מאהב
שלך,למרות שמאוד הייתי רוצה" אמר בקולו העבה והסמכותי ביותר שיכול היה
להוציא באותו רגע,מביט בה כדי לראות את תגובתה.
"הצלחת לגרום לי תחושות שהמון זמן לא הרגשתי
אבל אני לא רוצה להרוס את כל מה שבניתי עד עכשיו".
היא הסתכלה עליו במבט מרחם,סמוקה כולה,"אני
מבינה" אבל גם לי יש מה לומר לך,"אני רוצה להיות עורכת דין במשרד שלך,לא
יכולה להיות רחוק ממך,לפחות לראות אותך כל בוקר".
הוא הסתכל עליה בחשדנות מה - "את מנסה
לסחוט אותי עכשיו?"שאל בכעס.
"לא לא שלא תחשוב כך,אם תאמר לי ללכת,אלך ולא
אדבר ע"כ מעולם,אני אוהבת אותך,איני רוצה לפגוע בך,אני יודעת הכל עליך ולא
אעשה דבר לעולם שיפגע בך",זה היה לו מוזר והיא שוב עורר בו את אותם רגשות
ששכח שקיימים כבר בעולם בכלל וברגשותיו בפרט.
הם נפרדו והוא נשק לה,אינו יכול להתנתק ממנה,הוא
עטף אותה בידיו והרים אותה אליו,הם נפרדו.
הוא הגיע לביתו הרבה אחר חצות,הוא רגיל,פתח את שער
ביתו ונכנס עם מכוניתו פנימה,הוא עלה לביתו וזרק את מעילו על הכסא כמו שנהג לעשות
שנים ע"ג שנים,במחשבתו רצו תמונות מהשעות האחרונות,נזכר שוב ושוב בטעמה
המתוק,אישתו ישנה למעלה,רק שניהם נשארו בבית.
הוא מזג לעצמו כוס ויסקי משובח והתיישב,הוא נרדם
עם כוס הויסקי בידו תוך חלומות נעימים שלא חלם כבר המון זמן.
אישתו ירדה למטה,בוכה,כועסת,ברגשות מטורפים,כבר
כמה ימים שהיא מקבלת שידורים ישירים מהמשרד של בעלה, היא רואה את מבטיו,את
התלבטויותיו ואת מה שקרה היום ראתה תוך כדי.
היא עומדת במרחק מה ממנו,מסתכלת עליו מחייך
בשנתו,שלושים שנה הם נשואים חיים מאושרים,היא אוהבת אותו,אם אפשר לקרוא לזה
אוהבת,יותר רגילה.
כשחברה שלה פנתה אליה לסדר עבודה לביתה היא לא
תיארה שרומי הקטנה ומתוקה שהכירה תגרום לבעלה להגיע למצב כזה,למה לא עצרתי את זה
עוד כשיכולתי?שאלה את עצמה,אולי כי רציתי שזה יקרה,אולי כי רציתי את זה
בשבילו,אולי כי אין ביננו יחסי אישות 5 שנים,רק נשיקה בבוקר,נשיקה בערב.
היא כאבה מאוד,אך החליטה לשחרר,היא ידעה שהוא
יחזור הבייתה אליה,לזרועתיה,ידעה שהוא רגיל אליה וזה דבר שיחלוף.
למחרת בבוקר בדרכו לעבודה הוא כבר גמל את ההחלטה
בליבו,כשהגיע למשרד הכין את מכתב הפיטורין ושילם לה כגובה נקיפות המצפון שהיו לו
והיו לו הרבה.
במשרדו כשמסר לה את המכתב,לא יכול היה להביט
בעיניה,היא בכתה,לקחה את המכתב ואת הצ'ק,עקפה את שולחן המשרד הענק שלו ונישקה אותו
שוב בראשו,היא לא הצליחה,היא בסה"כ רצתה אותו לעצמה מאז שהיא בת 14 כשהייתה
מגיעה לביתו ומתרגשת למשמע סיפוריו בבית הדין ועוצמתו הרבה.
היא עזבה ובסוגרה את הדלת - הוא בכה.
