אי שם בדרום,חום אימים,אבק מתרומם עם כל מעבר של הכלים הכבדים,אחרי חודש במקום,האנשים עייפים,דיי שבורים ומסתכלים על הסוף של התרגיל.
אני מסיע את המג"ד לשטח,שמונה בבוקר לערך לאחר התדרוך,מניעים את הבלייזר ויוצאים לדרך,עושים סיבוב ליד המאהל כבכל יום,ממשיכים קדימה ורואים חייל שרוע על החול,חולצה פתוחה,נשק לידו,משתזף.
לכאורה לא מראה לא נורמלי, ליד המקלחות, הרבה מהחיילים היו עושים זאת כשהם ממתינים שהמים יתחממו קצת אחרי הלילה הקר של המדבר.
יצאנו לשטח, הכלים שועטים קדימה, היריות נשמעות למרחקים, מדמים קרב, הרכב משמש כחמ"ל, אני צופה במשקפת על תזוזת הכלים ומדווח למג"ד.
השעות חולפות להם לשעת צהריים מאוחרת, המג"ד נותן פקודה לסיים את התרגיל עקב עומס החום הכבד, הוא מדבר עם החיילים בקשר ומחמיא להם על התרגיל, אנחנו ממשיכים לכוון הבסיס מהשער של השטח.
המגד מבקש ממני לעבור דרך המקלחות כדי שיוכל לשטוף את פניו לאחר התרגיל.
הגענו לאיזור המקלחות כאשר אנו מזהים את אותו החייל שוכב שם,כן,כן את ההוא מהבוקר,חייל "צעיר" יחסית שאהב מאוד כלי נשק וספורט ונחשב לילד מקסים.
הוא שוכב שם והמגד קורא לו בשמו - אין תגובה.
חשבנו שהוא ישן,המג"ד ניגש אליו ונתן לו דחיפה קלה עם הרגל,הבחור לא מגיב,הכובע על פניו,יצאתי מהרכב,המג"ד הרים את הכובע ואז המראה הנורא התגלה,רק אז שמנו לב שהרובה בעצם מונח עליו.
הבחור התאבד.
שם - באמצע שום מקום ליד המקלחות שוכב לו חייל ....הרוג.
הזעקנו כמובן את החובשים, ניסו להחיותו אך ללא הועיל, לאחר הבדיקה קבעו שהוא היה שם כמה שעות, אולי בבוקר כשרק יצאנו?
תחקרו את כל מי שבא איתו במגע, אף אחד לא שם לב, חלק חשבו שהוא בתרגיל וחלק חשבו שהוא באוהל.
ההלוויה הייתה קשה,מסתבר שזו הייתה אהבה נכזבת, הוא גר בצפון הרחוק,
הייתי שנה אחרי מות אבי ולהגיע לביתו בטרגדיה נוראה שכזו -
נשברתי!
אז הרשומה הזו מוקדשת לך חייל - אי שם בדרום הרחוק,לא אשכח אותך לעולם,הפכת להיות חלק מהזיכרון שלי.
יהי זכרך ברוך!!!
לכל משפחות השכול באשר הם - שלא תדעו עוד צער לעולם.
