אני פוחד מרופא שיניים!!!
פוחד ברמות מפחידות מרופא שיניים.
כשהייתי קטן אבא שלי לקח אותי לרופא שיניים, התיישב על הכסא והחזיק אותי.
הרופא התקרב עם המכונה הזו שעושה בזזזזזזזז
ואז פשוט בעטתי לרופא בביצים - התחמקתי מתחת לידיים של אבא שלי וברחתי כל עוד נפשי בי.
חזרתי ב- 12 בלילה הבייתה מרוב פחד שאבא שלי לא יכעס עליי, שמעתי אח"כ שנתנו לו כדור הרגעה אצל הרופא.
למה רופא שיניים זה רופא כל כך טראומתי?
לא מצליח להבין את זה.
35 שנה אח"כ , חוץ מחוויה אחת של עקירה לא ביקרתי אצל רופא שיניים, כן כן בטח תגידו בריאות השן וכל מיני כאלה ובכן לא עניין אותי כלום, אני פוחד וזהו והפחד גובר על פאקינג הכל!!
שבוע שעבר פתאום כאב ושן מתנדנדת ומה זה כאב!!!! אין דברים כאלה.
התקשרתי לכל המרפאות באזור - אין מקום..אין רופא, אין מי שיעזור.
ואז חזרתי שוב למרפאה הראשונה שהתקשרתי והתחננתי שיקבלו אותי, כאב השיניים הפך לכאב ראש עם כאבי אזניים וחוסר יכולת לאכול, כאב שיניים בשן הקדמית, למה שהשן הזו תכאב לעזעזל?
קבעו לי תור למחרת בבוקר, "תבוא בבוקר ותמתין בלי תור", אתם מכירים את זה? שבאים בלי תור לרופא,
מי לא מכיר את זה?!
החלטתי שבגילי אני צריך להתגבר על הפחד, דיי מספיק, הרי אתה לא מפחד מזריקות, לא מפחד מהמון דברים, אז למה דווקא מזה?
ואני כל הלילה עם טיפות אופטלגין כל שלוש שעות, בקושי ישן, לא אוכל והכל נורא.
הגעתי בבוקר למרפאה והתיישבתי, הרעשים שבקעו מהחדרים הסמוכים עשו לי צמרמורות ושיתוק חלקי בגוף, כל שנייה הפניתי מבט לעבר החדרים המרעישים ונבהלתי כל פעם מחדש, מתאר את המכשירים המפחידים.
לאחר מילוי הטפסים והמתנה של חצי שעה היא קוראת לי ואני בחששות נכנס פנימה, מסרב עדיין לשבת על הכסא והרופא כבר אומרת "בקשה יכול לשבת כבר".
אני יושב ואז היא מגיעה עם המכשיר הזה שנראה כמו דוקרן , רק עקום בקצה ומתחילה לשחק לי באזור הכאב:
"פה כואב? פה כואב"
ואני עונה :"אה= לא וכ..= כן"
ואז היא נוגעת ואני מתכווץ - יכולים לתאר לעצמכם חתול שטס לתיקרה ונתפס למעלה עם הציפורניים, זו הייתה בערך ההרגשה.
הרדמה, הרדמה אני זועק..
אני בסטרס, אני מרגיש את זה בגוף, הלחץ דם גבוה, הדופק מוגבר והנה מופיעה לה הזריקה, אני לא מפחד מזריקות בכלל, זה החלק הכי פחות מלחיץ אותי.
אז נרגעתי, היא מזריקה מסביב בחניכיים ואני סבבה עם זה ופתאום היא מכניסה את הזריקה למקום הכואב ואני עוד פעם על התיקרה עם הציפורניים.
היא אומרת :"הנה הנה רק לרגע וזה עובר", אבל זו שניה, שניה שלמה של כאב רצוף וחזק ברמות שאני לא הכרתי שקיימות.
זהו....ששששש שלווה, אני רדום, הפה רדום, עכשיו תעשי מה שבא לך.
עשתה מה שעשתה, חצי טיפול שורש כזה עם המחטים המסתובבות האלה, יש מישהו שלא מכיר את זה?
אחרי שסיימנו עוד כמה שינים כאבו לי, הרופא אומרת, "יש בעיות בחניכיים, צריך צילום ושיננית".
אני רגוע, הפה נוזל חחח ורדום.
קם מהכסא, הולך לעשות צילום פנורמי, חוזר אליה והיא אומרת :"שיניים נראים בסדר, צריך רק שיננית"
אז קבעתי תור לשיננית, הכאב המום אי שם מאחור וכאב הראש דופק חזק חזק, היא נותנת לי משכך כאבים ואחרי עשר דקות זה משפיע.
אני מרגיש בטראומה, הכאבים קיימים אך המומים, הפה רדום, הלכתי הבייתה לנוח והייתי גאה בעצמי.
זהו - עשיתי את זה, התגברתי על הפחד מרופא שיניים.
פוחד ברמות מפחידות מרופא שיניים.
כשהייתי קטן אבא שלי לקח אותי לרופא שיניים, התיישב על הכסא והחזיק אותי.
הרופא התקרב עם המכונה הזו שעושה בזזזזזזזז
ואז פשוט בעטתי לרופא בביצים - התחמקתי מתחת לידיים של אבא שלי וברחתי כל עוד נפשי בי.
חזרתי ב- 12 בלילה הבייתה מרוב פחד שאבא שלי לא יכעס עליי, שמעתי אח"כ שנתנו לו כדור הרגעה אצל הרופא.
למה רופא שיניים זה רופא כל כך טראומתי?
לא מצליח להבין את זה.
35 שנה אח"כ , חוץ מחוויה אחת של עקירה לא ביקרתי אצל רופא שיניים, כן כן בטח תגידו בריאות השן וכל מיני כאלה ובכן לא עניין אותי כלום, אני פוחד וזהו והפחד גובר על פאקינג הכל!!
שבוע שעבר פתאום כאב ושן מתנדנדת ומה זה כאב!!!! אין דברים כאלה.
התקשרתי לכל המרפאות באזור - אין מקום..אין רופא, אין מי שיעזור.
ואז חזרתי שוב למרפאה הראשונה שהתקשרתי והתחננתי שיקבלו אותי, כאב השיניים הפך לכאב ראש עם כאבי אזניים וחוסר יכולת לאכול, כאב שיניים בשן הקדמית, למה שהשן הזו תכאב לעזעזל?
קבעו לי תור למחרת בבוקר, "תבוא בבוקר ותמתין בלי תור", אתם מכירים את זה? שבאים בלי תור לרופא,
מי לא מכיר את זה?!
החלטתי שבגילי אני צריך להתגבר על הפחד, דיי מספיק, הרי אתה לא מפחד מזריקות, לא מפחד מהמון דברים, אז למה דווקא מזה?
ואני כל הלילה עם טיפות אופטלגין כל שלוש שעות, בקושי ישן, לא אוכל והכל נורא.
הגעתי בבוקר למרפאה והתיישבתי, הרעשים שבקעו מהחדרים הסמוכים עשו לי צמרמורות ושיתוק חלקי בגוף, כל שנייה הפניתי מבט לעבר החדרים המרעישים ונבהלתי כל פעם מחדש, מתאר את המכשירים המפחידים.
לאחר מילוי הטפסים והמתנה של חצי שעה היא קוראת לי ואני בחששות נכנס פנימה, מסרב עדיין לשבת על הכסא והרופא כבר אומרת "בקשה יכול לשבת כבר".
אני יושב ואז היא מגיעה עם המכשיר הזה שנראה כמו דוקרן , רק עקום בקצה ומתחילה לשחק לי באזור הכאב:
"פה כואב? פה כואב"
ואני עונה :"אה= לא וכ..= כן"
ואז היא נוגעת ואני מתכווץ - יכולים לתאר לעצמכם חתול שטס לתיקרה ונתפס למעלה עם הציפורניים, זו הייתה בערך ההרגשה.
הרדמה, הרדמה אני זועק..
אני בסטרס, אני מרגיש את זה בגוף, הלחץ דם גבוה, הדופק מוגבר והנה מופיעה לה הזריקה, אני לא מפחד מזריקות בכלל, זה החלק הכי פחות מלחיץ אותי.
אז נרגעתי, היא מזריקה מסביב בחניכיים ואני סבבה עם זה ופתאום היא מכניסה את הזריקה למקום הכואב ואני עוד פעם על התיקרה עם הציפורניים.
היא אומרת :"הנה הנה רק לרגע וזה עובר", אבל זו שניה, שניה שלמה של כאב רצוף וחזק ברמות שאני לא הכרתי שקיימות.
זהו....ששששש שלווה, אני רדום, הפה רדום, עכשיו תעשי מה שבא לך.
עשתה מה שעשתה, חצי טיפול שורש כזה עם המחטים המסתובבות האלה, יש מישהו שלא מכיר את זה?
אחרי שסיימנו עוד כמה שינים כאבו לי, הרופא אומרת, "יש בעיות בחניכיים, צריך צילום ושיננית".
אני רגוע, הפה נוזל חחח ורדום.
קם מהכסא, הולך לעשות צילום פנורמי, חוזר אליה והיא אומרת :"שיניים נראים בסדר, צריך רק שיננית"
אז קבעתי תור לשיננית, הכאב המום אי שם מאחור וכאב הראש דופק חזק חזק, היא נותנת לי משכך כאבים ואחרי עשר דקות זה משפיע.
אני מרגיש בטראומה, הכאבים קיימים אך המומים, הפה רדום, הלכתי הבייתה לנוח והייתי גאה בעצמי.
זהו - עשיתי את זה, התגברתי על הפחד מרופא שיניים.
