דפים

יום שני, 19 באוקטובר 2015

רופא שיניים - סיפור הצלחה אישי

אני פוחד מרופא שיניים!!!



פוחד ברמות מפחידות מרופא שיניים.

כשהייתי קטן אבא שלי לקח אותי לרופא שיניים, התיישב על הכסא והחזיק אותי.

הרופא התקרב עם המכונה הזו שעושה בזזזזזזזז
ואז פשוט בעטתי לרופא בביצים - התחמקתי מתחת לידיים של אבא שלי וברחתי כל עוד נפשי בי.

חזרתי ב- 12 בלילה הבייתה מרוב פחד שאבא שלי לא יכעס עליי, שמעתי אח"כ שנתנו לו כדור הרגעה אצל הרופא.

למה רופא שיניים זה רופא כל כך טראומתי?
לא מצליח להבין את זה.

35 שנה אח"כ , חוץ מחוויה אחת של עקירה לא ביקרתי אצל רופא שיניים, כן כן בטח תגידו בריאות השן וכל מיני כאלה ובכן לא עניין אותי כלום, אני פוחד וזהו והפחד גובר על פאקינג הכל!!

שבוע שעבר פתאום כאב ושן מתנדנדת ומה זה כאב!!!! אין דברים כאלה.
התקשרתי לכל המרפאות באזור - אין מקום..אין רופא, אין מי שיעזור.

ואז חזרתי שוב למרפאה הראשונה שהתקשרתי והתחננתי שיקבלו אותי, כאב השיניים הפך לכאב ראש עם כאבי אזניים וחוסר יכולת לאכול, כאב שיניים בשן הקדמית, למה שהשן הזו תכאב לעזעזל?

קבעו לי תור למחרת בבוקר, "תבוא בבוקר ותמתין בלי תור", אתם מכירים את זה? שבאים בלי תור לרופא,
מי לא מכיר את זה?!

החלטתי שבגילי אני צריך להתגבר על הפחד, דיי מספיק, הרי אתה לא מפחד מזריקות, לא מפחד מהמון דברים, אז למה דווקא מזה?

ואני כל הלילה עם טיפות אופטלגין כל שלוש שעות, בקושי ישן, לא אוכל והכל נורא.

הגעתי בבוקר למרפאה והתיישבתי, הרעשים שבקעו מהחדרים הסמוכים עשו לי צמרמורות ושיתוק חלקי בגוף, כל שנייה הפניתי מבט לעבר החדרים המרעישים ונבהלתי כל פעם מחדש, מתאר את המכשירים המפחידים.



לאחר מילוי הטפסים והמתנה של חצי שעה היא קוראת לי ואני בחששות נכנס פנימה, מסרב עדיין לשבת על הכסא והרופא כבר אומרת "בקשה יכול לשבת כבר".

אני יושב ואז היא מגיעה עם המכשיר הזה שנראה כמו דוקרן , רק עקום בקצה ומתחילה לשחק לי באזור הכאב:
"פה כואב? פה כואב"

ואני עונה :"אה= לא וכ..= כן"

ואז היא נוגעת ואני מתכווץ - יכולים לתאר לעצמכם חתול שטס לתיקרה ונתפס למעלה עם הציפורניים, זו הייתה בערך ההרגשה.

הרדמה, הרדמה אני זועק..

אני בסטרס, אני מרגיש את זה בגוף, הלחץ דם גבוה, הדופק מוגבר והנה מופיעה לה הזריקה, אני לא מפחד מזריקות בכלל, זה החלק הכי פחות מלחיץ אותי.


אז נרגעתי, היא מזריקה מסביב בחניכיים ואני סבבה עם זה ופתאום היא מכניסה את הזריקה למקום הכואב ואני עוד פעם על התיקרה עם הציפורניים.
היא אומרת :"הנה הנה רק לרגע וזה עובר", אבל זו שניה, שניה שלמה של כאב רצוף וחזק ברמות שאני לא הכרתי שקיימות.

זהו....ששששש שלווה, אני רדום, הפה רדום, עכשיו תעשי מה שבא לך.

עשתה מה שעשתה, חצי טיפול שורש כזה עם המחטים המסתובבות האלה, יש מישהו שלא מכיר את זה?

אחרי שסיימנו עוד כמה שינים כאבו לי, הרופא אומרת, "יש בעיות בחניכיים, צריך צילום ושיננית".
אני רגוע, הפה נוזל חחח ורדום.

קם מהכסא, הולך לעשות צילום פנורמי, חוזר אליה והיא אומרת :"שיניים נראים בסדר, צריך רק שיננית"

אז קבעתי תור לשיננית, הכאב המום אי שם מאחור וכאב הראש דופק חזק חזק, היא נותנת לי משכך כאבים ואחרי עשר דקות זה משפיע.

אני מרגיש בטראומה, הכאבים קיימים אך המומים, הפה רדום, הלכתי הבייתה לנוח והייתי גאה בעצמי.

זהו - עשיתי את זה, התגברתי על הפחד מרופא שיניים.



יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

מתכון לקוקטייל טעים ומרענן - סיפור מתכון 2


הנה הרשומה הקודמת:

סיפור מתכון חלק 1
היא שוכבת על הריצפה,נושמת עדיין, הוא מפעיל את כל ידיעותיו ומחזיר אותה לעצמה.
היא קמה :"מה קרה לי"?
"התעלפת" הוא משיב, היא אומרת וואו האוכל באמת משהו מיוחד.
היא הופכת לרצינית,משירה מבטה אליו ואומרת: "פרצו לי את הבית".
מיליון מחשבות עוברות לו בראש ברגע אחד:"היא חושבת שזה אני?, מה היא בדיוק רוצה?,הבחורה השתגעה?,לאן היא מכוונת?"
הוא מביט בה בעיניים שואלות והיא מספרת:


"יש לי קטע כזה להקליט את כל מה שאני עושה במצלמות" אמרה תוך כדי כך שהיא מחליפה צבעים,

"גנבו את הקלטות שלי ובגלל שאני מפורסמת סוחטים אותי".
 הוא נראה מופתע לרגע מעצם הגילוי המטורף וניגש למטבח תוך פינוי הצלחות מהשולחן. 
בידיים מיומנות הוא חותך המון סוגי פירות לקוביות קטנות ושם בקערה, הוא מרתיח את המים ומוזג כוס מים עם שתי כפות סוכר ומערבב.
"אני מניח שהקלטת שלנו גם אצלם"?שאל והוסיף למים תמצית וניל."
"ברור" היא עונה, "לא ידעתי למי לפנות, אני לא יכולה להרשות לעצמי שדבר כזה יתפרסם ולא רק בגלל המקצוע, אלוהים,ההורים שלי, הם בקושי יודעים שאני דוגמנית"
 
הוא מוציא כמה קוביות קרח מהמקפיא ומכניס למיקסר הוא מוסיף כמה עלי נענע מנטה מנה של וודקה גריי גוס, המיקסר יוצר רעש גדול בסיבובן המהיר, ברד נוצר והוא מוסיף את הברד  הירקרק לכל מה שהכין קודם ומערבב..
סלט הפירות הדיף ריח של פירות טריים ווניל.



" יש לי כמה אנשים שיוכלו לעזור עם הנושא, גם אני לא יכול להרשות לעצמי שתמונות כאלה יתפרסמו" , הוא מחלק את סלט הפירות ל 2 כוסות ומגיש לה כוס.
הוא הרגיע אותה קלות,היא טועמת ומתענגת, "כבר לא ידעתי למי לפנות, שילמתי כמעט חצי מיליון ש"ח מאז ואני מתחילה להתרושש"
היא לגמה אותו בעדינות, הוא ניגש אליה בערגה והם סיימו את הערב אצלו במיטה.
בבוקר כשהלכה,הבטיח לה שהסיפור ייגמר.

הוא התקלח ואחרי שיצא מהמקלחת הוציא את כל קלטות הוידאו מארונו ושם אותם במעטפה, חצי מיליון ש"ח הספיקו לו,הוא הביט במעטפה וחייך תוך שהוא מדביק אותיות מהעיתון על המעטפה עם כתובתה של המסכנה.

הוא ירד למטה ובחיוך גדול זרק את המעטפה לתוך תיבת הדואר,בטלפון  משדה התעופה הוא אמר לה "אל תדאגי - הכל סודר".

יום ראשון, 4 באוקטובר 2015

מתכון לעוף בסילאן ובתמרים סיפור מתכון חלק 1


הוא מסתכל אל תוכן הסיר וחושב לעצמו, נראה כבר מה יהיה, את השמן הוא שופך לסיר וממתין שיתחמם,
הוא קוצץ 2 בצלים ו- 2 גזרים, את הבצלים הוא מכניס לשמן והפסססססס שלהם נשמע כמנגינה ערבה לאוזניו,
הוא ממתין להזהבה קלה שלהם ומוסיף את הגזרים.



שמלתה השחורה נפלה על גופה בחן נפלא השמור רק לה, היא ידעה שהוא בבית שלו ומכין לה ארוחת ערב רומנטית,
היא הולכת לומר לו את הדברים כמו שהם בלי להתחרט, זה יהיה לה קשה והיא לא במגרש שלה אבל כנראה שזו הדרך היחידה.


את 4 הכרעיים הוא מבשל לחוד בסיר עם 4 כוסות מים ו -3 כפות שמן זית לחצי שעה, הוא חוזר לסיר הקודם ולאחר שהזהיבו והתקרמלו להם ביחד הוא מוסיף חצי קילו תמרים ללא גרעינים,"ג'עול" שקנה בשוק ביום האתמול ומערבב,הריח המתקתק עולה מן הסיר ,הוא מוסיף 4 כפות סילאן ונותן לזה לרתוח שוב,הוא זוכר ששמע אותה בערפול חושים של יום השכרות שעברו ביחד אומרת משהו מטורף, שנייה לפני שהתלבשה והלכה.
היא יוצאת מהבית וצועדת בשביל הגישה,נהג המונית חסר הסבלנות כבר מצפצף צפצוף שני,היא על העקבים הכי גבוהים שלה,היא ידעה ללכת בהם.

עבר הדוגמנות שלה נתן לה נתונים שלא כל אחת הייתה יכלה להרשות לעצמה,שערה השחור פזור ועיניה חתוליות, היא התיישבה במונית, סיננה לעבר הנהג את כתובתו של האיש שרק לפני חודש הכירה בערב אחד שטותי של איבוד חושים.

הוא מכניס 4 כרעיים פנימה ומקרמל אותם עם הרוטב, כוס מים נשפכת פנימה ,כפית מלח,פלפל וקצת זעפרן,אבל ממש מעט שלא ישתלט על הטעם של הסילאן והתמרים.
הוא מערבב את העוף עם כל החומרים יחדיו והריח משכר,הוא מחליט להוסיף חצי כוס יין אדום מתוק ונותן לו להצטמצם,מסתכל על השעון,היא בדרך,ממתין עוד חמש דקות ומכבה את האש,הוא ניגש למקלחת ונותן למים הקרירים לזרום על גופו תוך שהוא מצטמרר קלות כשנזכר באותו ערב שלו איתה.
מעניין מה גרם לה להתקשר אליי שוב, הרי אני בכלל לא בליגה שלה.

בדרכה במונית היא חושבת לעצמה איך הסתבכה בכל הבלגאן הזה,מי זה האיש הזה אותו היא הולכת לפגוש, איך היא תספר לו ......מה הוא אשם בכלל, היא חוככת בדעתה וכמעט אומרת לנהג לחזור על עקבותיו, הבית שלו כבר נראה בסוף הרחוב, היא חושבת שהתשלום בעד הנסיעה היה גבוה מידי אך היא לא מתווכחת כמו שלימודו אותה תמיד,משלמת בשתיקה ויוצאת, היא נעמדת על עקביה מחוץ לביתו ומסתכלת, מהססת וחושבת מה לעשות.
הוא מסדר את השולחן לארוחה רומנטית כמו שהוא יודע,תמיד היה רומנטיקן ללא תקנה, נשמעת דפיקה בדלת,הוא פותח ונשאר המום לשנייה,הוא סוקר אותה בעיניו, היא הרבה יותר יפה ממה שזכר.
נשיקה קטנה על הלחי,הוא מזמין אותה להכנס ומוביל אותה לחדר האוכל.
הוא מושך בכסא והיא מתיישבת בעדינות,"תודה" היא כמעט ולוחשת,ברי וויט מנעים משיריו ברקע, הוא ניגש למטבח ומגיש את האוכל בצלחות כפי שידע לעשות.



 היא חתכה את המנה בסכין וקרבה את המזלג לפיה, ברגע שהמנה נכנסה לפיה ולשונה טעמה את מרקם הטעמים, היא התעלפה!!!!!

בקיצור - מנה מעלפת!!!!


המשך יבוא - אולי חחחחח

יום שבת, 26 בספטמבר 2015

והנה היא מחכה

והנה היא מחכה ועוברת עוד שעה
והנה היא מחכה אי שם בתחנה,
רוח מדברית נושבת בעורפה
ערפל צהוב מתרומם לעומתה.

והנה היא מחכה בתחנה
ועבר עוד קו ועוד מספר
והנה עוד אחד
מנסה את מזלו אולי הוא האחד?

אבל הנה היא מחכה,
ברוח מדברית כבר הגיעה חשיכה
והיא מנסה ומתנסה ומרגישה ומאמינה,
כל יום באהבה חדשה,
שנגמרת מיד בהתחלה,
בריגוש של שניה,
לפעמים אפילו כך בעמידה.

והנה היא מחכה,
הוא אמר שיגיע לתחנה,
הן עוברות אחת אחרי השנייה,
כל שעה עגולה.
חושבת לעצמה,
אולי כדאי לעבור לתחנה הבאה.


יום שני, 21 בספטמבר 2015

גמר חתימה טובה

אז הנה עוד כיפור הגיע.

מי שמכיר אותי יודע שבשבילי כיפור הוא זמן של נוסטלגיה אמתית
של סיפורי בית אימא, בית הכנסת, השירה, האווירה והייחודיות שביום הזה.

קודם כל אתנצל בפני כל אלה שלא הגעתי לרשומות שלכם, פשוט לא הספקתי וגם המחשב נפל כפי שידוע לכם.


ואז אנצל את המקום כדי לאחל לכולם גמר חתימה טובה וצום מועיל למי שצם.

אני מבקש סליחה מכל מי שאי פעם פגעתי בו, אם בכוונה, אם נפגע ולא הרגשתי, אם הלבנתי פנים או כל רגש אחר לא נעים שגרמתי למישהו להרגיש.

מאחל לכולם יום של ניקיון הנפש, גם לאלה שלא מאמינים, לוקחים שנייה לעצור ולהנות מהשקט ומהיום המיוחד הזה.

צום קל לכולם חברים
וכמובן מחול לכם, מחול לכם, מחול לכם.


יום שני, 7 בספטמבר 2015

תאילנד סיפור מסע - היום הרביעי

אז הנה מתחיל עוד יום חדש, היום האחרון של טיול הג'יפים, סמיט מזרז את כולם "קדימה קדימה, פילים מתחיל מוקדם, פילים תותח", "סאמיט נהג שבת, לא לוצה לאחל,

בדרך - הנוף:


 אנו נרגשים לקראת ההופעות של הפילים, חצי שעה נסיעה ואנחנו שם והמופע כבר החל,מתיישבים בין הקהל העצום שנמצא שם.

מתחילים במופע שכל אוהבי החיות לא אוהבים,מופע הפילים, הפילים מציירים, משחקים כדורגל, עושים מסג' למישהי מהצוות והשוס כמובן זה הציור משם ממשיכים לנסוע בעגלה רתומה לתאואים.



הביאו את הפיל הג'ינג'י לצייר


איזה ענק זה שהוא ג'ינג'י

 מהמם לא?


יורדים לשוק קטן ונחמד עם המון המון המון מתנות של פילים, בצורת פילים, חולצות עם פילים.
בקיצור תעשייה שלמה ואנחנו ממשיכים לרכיבה על הפילים, מפחיד טילים, אתה יושב בגובה שלושה מטרים מהקרקע לפחות, בתור סל קשור לפיל והוא הולך.

בהתחלה מלחיץ אחר כך מתרגלים ונהנים.



המדריך מכניס את הפיל לנהר ואנחנו עושים עוד סיבוב קטן ויורדים מהפיל.
מצלמים בטירוף ,קונים מזכרות כמו כל התיירים וצוחקים על עצמנו.

תוך כדי רכיבה צילמתי במקומות שעברנו - תתעלפו:








משם עולים לג'יפ ונוסעים לשבט ארוכות הצוואר, צחקנו שיש ארוכות הצוואר,ארוכות האוזניים ואני הוספתי חתוכות הזנב חחח סתם בצחוק.

לא נראה לי שהם באמת כבר שבט אלא פשוט מוצר שמוצג לתיירים, המקום עצמו מהמם, אבל לא נראה לי שזה כבר אמיתי כמו פעם.

סאמיט סיפר שלשבט הזה בוחרים רק את הבנות הכי יפות, הן באמת מהממות, רק שזה נהיה ממש מתוייר והן מוצגות לראווה והן מוכרות מתוצרתן, שטיחים שהן אורגות.

שבט ארוכות הצוואר, או בשמו הנוסף שבט הקארן (Karen), שוכן בכפר נאי סוי (Nai Soi), באזור הצפוני של תאילנד (Thailand). כפר מתוייר למדי, אשר האטרקציה המרכזית היא הנשים שבו. נשים בגילאים שונים אשר טבעות זהב ענודות סביב צווארן, כאשר לכל אישה יש מספר שונה של טבעות בהתאם לגילה. למי שתוהה איך באמת עובד העניין של הטבעות נסביר בפשטות כי מילדות מניחים מסביב לצוואר הבנות טבעות מזהב ובכל שנה מוסיפים טבעת נוספת. כובד הטבעת דוחף את עצם הבריח והצלעות כלפי מטה וכך הצוואר מתארך. משקל הטבעות יכול להגיע עד 5 קילו. במשך השנים הטבעות מתחלפות בטבעות גדולות ורחבות יותר בכדי שיתאימו להתפתחות הגוף. ככל שמספר הטבעות גדל על הצוואר, תוכלו לראות כי רמת הפעילות היומיומית פוחתת. לעיתים רבות אורח החיים של אותן נשים עם מספר רב של טבעות על הצוואר יהיה בישיבה, בשל הקושי הטמון בפעילות עם אותן טבעות על הצוואר.

האזור שהן גרות בו - התחיל לנו טפטוף מרענן שעזר לטיול:



תראו את המקום שהן גרות




אחת הבנות- מהממת:


לתמונה הזו אני קורא - חקר תרבויות


היא רצתה לשחק איתן אך לא ידעה איך לתקשר.

באמצע כל זה, הבת שלי (זאת שתמונה) באה בוכה, "אבא, התלכלך לי הרגל מבוץ ואני לא יכולה ללכת, אני רוצה עכשיו לשטוף את הרגל"

אני מסתכל ימינה ושמאלה - ברז איין
מתחיל ללכת לסוף הכפר , מגיע למקום שנראה כמו מקלחות, מציץ פנימה ורואה באמת צינור, מתחיל לעקוב מאיפה מגיע הצינור, עולה עוד 50 מטר ושם ברז, מכין אותה שאני פותח את המים והיא שוטפת את הרגל, אני סוגר את המים ובא לציון גואל.
היא מרוצה, אפשר להמשיך בטיול.
משברים שכאלה עם ילדים קטנים.:-)

הנסיעה ממקום למקום עורכת המון זמן, היום הסתיים ואנו מבקשים מסאמיט ומייתר הנהגים לראות נמרים,
הנהגים מדברים בינם לבין עצמם ומסכימים.

אנחנו נוסעים לממלכת הנמרים, כשמגיעים למקום זה באמת נראה ממלכה, המקום ממומן ע"י הממשלה ומאוד מכובד ומפואר, למי ששואל את עצמו, שם אין נמרים מסוממים, חקרנו את כל עובדי המקום ואת החברים מסביב.

זה מדהים ומפחיד אבל זה חלום ללטף נמר - תחשבו על זה שנייה, מי לא היה רוצה ללטף נמר.

את הבנות אנחנו מכניסים לנמרים עד גיל שלושה חודשים ואנחנו נכנסים לנמרים הבוגרים.
תראו את חיוך האושר של הבת שלי שחולה על חיות.
הקטנים משתוללים ואחד המדריכים מצלם אותן, אני לא יכול להכנס איתן.





ואנחנו נכנסים לכלוב עם שישה נמרים בוגרים שמשתוללים בבריכה, מתי יצא לכם לצלם נמר מכזה מרחק?






צילמתי את כל הנמרים גם בוידאו משתוללים עם המאמנים אבל לא הצלחתי להעלות את זה.
הנמר קופץ מתוך הבריכה למוט עם מטאטא כזה שהוא משחק איתו.




יוצאים מהמקום עם אדרנלין בשמיים אך מרוצים, סאמיט אומר מילות פרידה, אנחנו מוחאים להם כפיים וכמובן מכינים את הטיפ.

חוזרים חזרה למלונית של רד בריק.

"תיקי" קטי מקבלת אותנו בחיוך הרחב שלה ואנחנו נפרדים מסאמיט.
פגשנו שם מלא חברים נחמדים שהיו איתנו בטיול הג'יפים.
אם אתם קוראים צרו קשר - רוצה לשלוח אליכם את התמונות.

עם סאמיט התותח- תמונות אחרונות







מחר - יום שלם בצ'אנג מאי לבד בינתיים קופצים לבריכה (בריכה קינם) ורובצים עד הלילה.
בלילה קופצים למרכז למטייל לארוחת ערב וחוזרים כרגיל שפוכים אך מרוצים.

לילה טוב

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

תאילנד היום השלישי

התעוררנו בפיא למקום מהמם ביופיו,פסטורלי ומדהים, פיא נמצאת בעמק והרים סביב לה.
ציוץ ציפורים בכל מקום וארוחת בוקר מפנקת.
הכל שופע ירוק.




סמיט מזרז אותנו "קדימה קדימה ,מאוחל צליך מספיק היום הלבה,סמיט נהג שבת" חחח
ואנחנו מתארגנים לנו לאטנו לג'יפ ויוצאים לדרך.



עצירה ראשונה במקום הצופה על כל העמק - תראו את הגובה, מצלמים, נהנים מהבריזה בהרים, אני בטוח שרוכבי אופניים היו מתחרפנים מהמסלול שיש שם.
תמונה אמנותית משהו הייתי אומר:


שתי סיניות או סינגפוריות שביקשתי לצלם והסכימו


תראו את הגובה של המקום הזה



 אפילו העלים ענקיים בצורה מוגזמת חח -כן זה אני



משם לגשר על נהר הקווי, סתם סתם, עלינו לגשר משוחזר מעל נהר וסמיט הסביר על המקום, כיף להצטלם בכל מקום חדש, אתה בולע את הנוף בעיניים ורוצה עוד ועוד.
ואתה עדיין פאקינג לא מאמין שאתה בתאילנד.

ממש מזכיר את הגשר מהסרט



אתם רואים את האיש הקטן שם?אתם רואים את הבמבוקים האלה, אלה רפסודות שאיתן הם שטים על הנהר.


וזה המקום שהיינו בו,אני מניח שכולם שמים לב שהאותיות התאילנדיות דומות לשלנו - רק הפוך?



המקום פשוט שאין דברים כאלה, אנחנו במצב רוח מרומם ומוסיקה מתנגנת מהרכב שלנו, רגאיי, לא מזרחית למי שחשב לעצמו חחח.



משם נוסעים עוד קצת ומגיעים לשמורה.
יורדים 160 מדרגות למפלים הלבנים, מדובר על מפלים היורדים על אבן גיר, החברה טיפסו מלמטה עד למעלה, אני כמובן החלקתי פעם אחת על התחת והבוץ לא ירד מהבגד ים עד סוף הטיול , לא משנה כמה כביסות הוא עבר.



בכל מקרה ,החברים עלו במעלה המפל ואני שוב עליתי את כל המדרגות עם הקטנה כיוון שהמפל היה תלול מידי, המים צלולים כ"כ ,השמורה כ"כ נקייה ונראה כאילו אפשר לשתות מהמים.
ליד החנייה ישנם ברכות מים צלולים ונעימים שניתן לשכשך בהם.



עושים אקסטרים



משם שעה וחצי נסיעה בתוך הג'ונגל ומגיעים למקום, טוב מה אני מנסה לתאר - תראו בעצמכם בתמונות.
בדרך:
עוד קצת שדות אורז

כלב תאילנדי


ארוחת צהריים, החל לרדת גשם נעים שקרר קצת את החום והלחות.



ועכשיו:


אתם קולטים את המקום?



אומגות!!!!!

איזה פחד, כן אני יודע שזה יום שלא כ"כ השתתפתי בפעילות עד כה, אבל מה כ'פת, צילמתי המון ומקומות כאלה אתה לא זוכה לצלם כל יום.
אם תסתכלו היטב בין העננים תוכלו לראות את הבת שלי עושה סנפלינג 70 מטר באוויר ,איזה פחד.



אני עם הקטנה נשאר במסעדה, אחרי שמשחקים, שוכב לי בשקט על ערסל, מקשיב לצעקות של הילדים מלמעלה והפכפוך של המיים מלמטה.
שקט, שלווה וגשם מטפטף לו קלות ונעים כ"כ.


הערב מתחיל לרדת ,כולם ירדו וסיפרו חוויות, "קוויה(חוויה) אומר סמיט, הכל קוויה" ואנחנו צוחקים.
עייפים אך מרוצים עולים אל הג'יפ.

אנחנו בדרך למעיינות החמים, סמיט מתקשר בדרך ואומר לו לא לסגור, "נהג שבת חחחח,מאחל(ר) כל הזמן"
מגיעים למקום חשוך , חושך מצריים, כולם כאלה עייפים ומסמורטטים.
יורדים מהג'יפ, נדלקים אורות פתאום ואנו רואים שביל מעלה עשן.

סמיט מוביל לאורך השביל ואנחנו מגיעים לגייזר מים חמים, אבל מה זה חמים, רותחים אש, קשה להכנס, מתפשטים ונכנסים, שוב מתחיל לטפטף ואנחנו במים החמים ובחוץ גשם -יכולים לתאר את זה?



מסיימים שם בכיף את היום - חצי שעה נסיעה לעוד מלון מעלף שכולו כמעט בנוי מעץ, אוכלים ארוחת ערב טובה ומתעלפים על המיטה.

מחר יש עוד יום




לילה טוב